חלק מהצלמים אשר קונים מצלמת רפלקס דיגיטלית עושים זאת מפני שהם רוצים שתהיה להם האפשרות לטשטש את הרקע. טשטוש הרקע הנקרא Bokeh (לקוח מיפנית) מאפשר לצלמים להפריד את הנושא המצולם מהרקע, כך שהרקע לא ישיח את הדעת מהנושא המצולם. הבעיה עם מצלמות קומפקטיות היא שיש להם חיישן קטן מאוד. עקב כך העדשה נמצאת קרוב יותר לחיישן, מה שמוגדר כ-Focal length של העדשה. בגלל שהמרחק הפוקאלי קטן יותר מבחינה משמעותית, עומק השדה (DOF) קטן. עמוק השדה מחושב על ידי כמה גורמים: מרחק מהנושא המצולם, מפתח צמצם (F-number) ומרחק פוקלי (אותו מרחק של החלק האחורי של העדשה לחיישן של המצלמה). שינוי בכל אחד מהגורמים הללו מגדיל או מקטין את עומק השדה. באותם תנאים, מצלמת רפלקס תאפשר טשטוש גדול יותר של הרקע בהשוואה למצלמות קומפקטיות. קחו למשל את המצלמה Canon S95 אשר יש לה עדשה 6-22.5 מ"מ. אם נשווה את העדשה הזו לעדשת 28-105 מ"מ על מצלמה כמו ה-7D, אפשר לראות כי העדשה של S95 של קנון ב-6מ"מ מעניקה אותו זווית צילום (Field of view) כמו ב-7D עם עדשה של 28 מ"מ. זאת אומרת שאנו נקבל את אותה זווית צילום, אך המרחק הפוקלי של שתי העדשות שונה. כמו שאמרנו, המרחק הפוקלי הוא אחד מהפקטורים האחראיים על עמוק השדה, ולכן מפני שלקנון יש מרחק פוקלי גדול יותר עבור אותה זווית צילום, עמוק השדה ב-7D יהיה יותר גדול.








תגיות: צילום